תג 'דייג מודאג' ↓

חופי אשקלון הם גן עדן לכל דייג וחובב ים, הבעיה שבחלק הדרומי של הגן יש שומר עם עמדת תשלום ובחלקו הצפוני (חוף ברנע) סכנת נפשות בשל קריסת מצוקים.

המומחים מסכימים בינהם שקריסת המצוקים מתרחשת בעיקר בגלל מאזן שלילי בחול הים והסיבות למאזן השלילי קשורות לא פעם ובדרך פלא למאזן הבנק של יזמים או צבירת הון פוליטי של פוליטיקאים.

זרימת החול שהגיעה מהנילוס הופסקה כמעט לחלוטין ע"י המצרים עם הקמת סכר אסוואן אבל הזרם הדרומי שהוביל את מה שנותר נבלם במו ידינו לטובת מתקנים ממשלתיים שוברי גלים ומרינות. התוצאה היא מאזן חול שלילי המתבטא בגריסת מצוקי הכורכר על ידי כוח הגלים ונשיאת החול מהחוף לעומק הים.

העיור המואץ והעדר פתרונות ניקוז מתאימים של השטח שמעל המצוק תורמים גם הם את חלקם ומחלישים את המצוק. שרוולי הפלסטיק שנועדו לעצור את סחף החול וכוח הגלים שוקעים במהירות ובינתיים, הצוק ממשיך לקרוס בקצב מבהיל. כדי להמחיש את המצב צירפנו תמונות - מראה עיניים יעזור להבין את המצב בשטח.

במבט מרחוק, הירידה לחוף נראית כמו שערי גן עדן:

… אבל השלט טוען אחרת:

מה עושה צינור ?

-תלוי, במצוק שהתרחק

שרוול הפלסטיק בתמונה למטה נועד לעצור את הגלים וסחף החול לאחר השקיעה. גובהו המקורי שהיה כחמישה מטר מפני החוף הצטמק לאחר שנה בחצי.

תמיכת בטון לצינור ביוב שקצת 'התרחקה' מהמצוק

עוד מתקן ניקוז שלא החזיק מעמד

נקודת מבט מהמצוק על החוף שעלולה להסתיים למטה מדי…

המרינה של אשקלון - מבט מהמצוק

שינוי תוואי החוף משפיע ישירות על אוכלוסיות הדגים וכל דייג מתחיל יודע שסערות החושפות סלעים ומזיזות מסות עצומות של חול מתחת לפני המים משנות את כמויות השלל בצורה ישירה. אבל לא מדובר כאן רק בפגיעה בציבור הדייגים החובבים ואוכלוסיות הדגים -חוף ברנע הוא אחד מהחופים הבודדים שנשארו פתוחים וטבעיים ששיייכים לנו כאזרחים וגם הוא הולך ונהרס מאותם סיבות : כסף והון פוליטי.

ההחלטה על הקמתה של מרינת אשקלון, לאור היקפי התפוסה, כ- 30% בשתי המרינות הדרומיות (כולל המרינה באשדוד) כנראה שעומדת למצב את עצמה כמקרה מבחן לדורות הבאים שימצאו את עצמם עם קילמטראז' חופים קטן סגור, מזוהם או במקרה הזה - מסוכן.

אחת הסכנות למגוון החיים (Biodiversity) הימי היא פלישת דגים ויצורים מזיקים לאזורים בהם קיימת אוכלוסיית יצורים וותיקה והומוגנית.

מספר הפריטים הפולשים אינו מהווה אינדיקציה עיקרית לרמת הסיכון ודגים מסויימים השתלבו באוכלוסיות מקומיות ללא גרימת נזק ממשי –מצד שני, קיימות עדויות על פלישות מינים שהביאו מינים מקומיים עד לסכנת הכחדה של ממש. לרוב המינים הפולשים לא ישרדו או ישגשגו במקומות מחיה בעלי תנאים שונים לחלוטין אך את הסכנות כתוצאה מהגירה מוצלחת לא תמיד ניתן לצפות מראש.

האיומים העיקריים מפלישת דגים כוללים תחרות על מקורות מזון ושליטה באזורי רביה ומחיה ולאחר שמין זר השתרש בהצלחה באזור מחיה אין דרך אפקטיבית להחזרת המצב לקדמותו. הדבר היחידי שנותר במצב זה הוא לנסות לצמצם את הסיכון ע"י מניעת הגירת פריטים נוספים דרך נתיבי ההגעה הראשיים.

מאמר חדש שנשלח ע"י דוקטור מארק ספלדינג מתאר את התפלגות הסיבות והנתיבים לפלישת דגים ויצורים ימיים אחרים, רמות התיעוש ותהליך הגלובליזציה באופן לא מפתיע אחראים לכולם.

ספינות סוחר
הספנות המודרנית מהווה את הסיבה השכיחה ביותר מכלל הסיבות לפלישות מינים זרים.
ספינות תובלה משתמשות במיכלי הצפה (ballast) לאיזון משקל הספינה לאחר ולפני פריקת הסחורה. בשעת מילוי המיכלים נשאבים עם המים דגים ממקום העגינה. לאחר ההפלגה, דגים ששרדו במהלך ההרפתקה הימית משוחררים עם פריקת מסת המים בעת עגינה בנמל היעד מרוחק –לעיתים ביבשת אחרת.
חקלאות ימית
גידול זנים שאינם אנדמיים לסביבתם בכלובים ימיים נושא בחובו את הסיכון שהכלובים ייפרצו, לרוב כתוצאה מתנאי ים קשים. האפשרות להקמת כלובים שיהיו עמידים בפני כל סכנה או סערה כנראה יקרה מדי עבור היזמים בענף. בחופי הארץ בשנים האחרונות לדוגמא נפרצו מספר פעמים כלובים דניסים כתוצאה מסערות.
כריית תעלות ימיות
כריית תעלות ימיות מאפשרת מעבר מינים בין מקורות מים שונים. תעלת פנמה ותעלת סואץ הם דוגמאות לתעלות שהביאו להגירה והשפעה על אוכלוסיות יצורים שהיו מנותקות לחלוטין. בים התיכון קיימות עדויות על עשרות זני דגים ומדוזות שעברו דרך תעלת סואץ והתנחלו בים התיכון. ההשפעה למיטב ידיעתי טרם נחקרה בצורה יסודית.
סחר בדגי נוי
הובלה של בעלי תמיד כרוכה בסיכון של בריחה ושחרור אבל במקרה של הובלה ימית של דגים- הסכנה גבוהה יותר.
מסחר במזון ימי חי
הובלה ימית של דגים ומינים חיים כחלק מתעשיית המזון- כנ"ל.
 

הפלישה מתעלת סואץ
דוגמאות להגירת מינים מהים האדום שהשתרשו במארג החיים בים התיכון כוללות מספר דגים:
סיכן משויש- (עפ"י מדריך הדגים של ד"ר גולני) נקרא גם אראס- או קומוניסט. דג שהיגר בהצלחה לים התיכון. הדג הצמחוני, דומיננטי ובעל כושר הסתגלות גבוה שכנראה דחק אוכלוסיות דגים מקומיות. נפוץ בכל החופים בארץ, בעיקר באזורים סלעיים. דייגים רבים דגים אותו. ישנן עדויות שניצוד ע"י דגי אינטיאס בוגרים.
לגינון נודד- נקרא גם אבו נפחא. הדג ארסי ואסור למאכל. בעל גוף מרובע ושיניים חדות. בחודשי החורף של עונת 2008 גברו הדיווחים על היתפסות פריטים רבים של הדג מהחופים הדרומיים ע"י דייגים חובבים. צד דגי חוף שונים כגון מרמירים, סרגוסים ועוד.
סילגו נודד – נקרא ע"י דייגים דג טלוויזיה. דג נפוץ מאוד המצוי בכל החופים החוליים, ניזון מחסרי חוליות וסרטנים. עוד על הדג ב- מדריך דיג טלווזיות.

המצב הגלובלי
בארה"ב גובש תקנון מפורט לתפעול מיכלי ציפה של ספינות הפועלות במימי המדינה אך כדי לנקוט בפעולות צמצום נזקים נדרש מידע מוקדם מתעשיית דייג מקומיות ברחבי העולם. הבעיה שרוב תעשיות הדייג פועלות באופן שונה בנוגע לכריית נתונים ועיבודם וכך אין אפשרות להשוות בין הנתונים המתקבלים מתעשיות דייג שונות.

כדי לענות על האתגר מעל פרסמה העמותה האקולוגית של אמריקה שיטת ניקוד לדירוג הסיכונים הנובעים מפלישות דגים וזני מינים ימיים לדיווח תעשיות דיג פ"י מפתח סיכונים אחיד. שיטת הדיווח וסקירה כללית (קובץ PDF באנגלית) תיאור שיטת הדיווח וסקירה כללית של תפוצת דגים ומינים פולשים.

העדר מפתח סיכונים וסטנדרטים של דיווח מראים שוב שהנזקים הנגרמים מתהליך הגלובליזציה והתיעוש מקדימים את המחקר או את האפשרות לנקיטת פעולות מנע בכל הקשור לניהול אוכלוסיות דגים ותעשיות דיג.