דגים טורפים

אחת הנקודות המשמעותיות בהבנת דגים טורפים היא שכל מרדף שלא הסתיים בארוחת דגים ותוספת אנרגטית גורע מסיכויי הדג להצליח בניסיון הבא, אך גם בסיכוי ההמלטות מדג טורף גדול יותר. שכן מרבית הדגים הטורפים מאויימים מדגים אחרים גדולים יותר.  מסיבה זודגים טורפים תמיד ישאפו לפעול בתנאים שיביאו ליחס הצלחה גבוה ולמקסימום שלל במינימום מאמץ וסיכון. תנאי דיג אופטימאליים לפי יעצימו את יתרונות הטורף על דגי הפתיון ועל כך בהרחבה משך.

דגים בשלשות
אם נתעלם מהשוני הביולוגי אפשר לחלק את סוגי הדגים הטורפים לשתי קבוצות עיקריות וקבוצת ביניים בהתאם לסוג היתרונות וסגנון הציד.
הקבוצה הראשונה מתאפיינת ביכולת שחיה מוגבלת ובציד ממרחק קצר ונסמכת בעיקר על יכולת תאוצה, כישורי מארב, דייג לילי, יכולת התחפרות והסוואה. חברי הקבוצה: סוגים שונים של לוקוס, מוסר, וסוגים של לברק שעדיין זמין בחופינו. לרובם יש בנוסף ליתרונות שצויינו פה גדול ויכולת שאיבה המונעת את אפשרות הבריחה של דג הפתיון.

חברי הקבוצה השניה מרכיבים את נבחרת טורפי העל ונהנים ממהירות שחיה גבוהה ,כוח ועמידות המאפשר מרדפים ארוכים אחרי להקות דגים מהירים. דגים אלה נוהגים לעיתים לצוד בקבוצות של פריטים בודדים.
חברי הקבוצה - אינטיאס, אריען, דוראדו, פלמידה וטונה.

חברי הקבוצה השלישית נמצאים בתווך- חסרה להם המהירות או הכוח של טורפי העל ומצד שני כישורי ההסוואה של הקבוצה הראשונה. יתרונם היחסי הוא גודל, פה מלא שיניים חדות ושחיה מהירה יחסית לדגי הפיתיון.
חברי הקבוצה –ברקודה ומליטות, טרולוסים, וכמובן גומבר טורפני.

נשיכות של חיבה
רוב הדגים הטורפים בולעים את טרפם במלואו – אבל הגומבר (הילד הרע של הטורפים) פשוט נוגס בדג שלעיתים מצליח לברוח פצוע אנושות. נצפו גומברים עם פצעי נשיכות משמעותיים שנגרמו ע"י פריטים מאותה הלהקה שפשוט היו גדולים או רעבים יותר.

תנאי דיג של ים עכור עוזרים לחברי הקבוצה הראשונה המשתמשים בהסוואה ויכולת הפתעה ממארבים או התגנבות לאחר זיהוי דג הפיתיון ורובם דגים מסיבה זו גם בלילה. במקרה של תנאי דיג עם ראות טובה- היא תעזור לדגי פיתיון קטנים המסתתרים בסלעים אך תעזור גם לטורפי העל לזהות להקות של בומחטים ובורים ממרחק.

שיטות דיג של דגים טורפים

לוקוס - יארוב ממערות מכוכים בסלעים שבשולי הזרם או במרכזו ויחכה לדג פיתיון שנקלע לאזור. לוקוס, בדיוק כמו פנתר ביבשה יכול לזנק בכוח מתפרץ אדיר שלעיתים יעלה אותו לגבהים מרשימים מחוף למים.

בתמונה -לוקוס סלעים

לברק -יעדיף לעיתים קרובות לארוב בשולי התעלה או צוואר הזרם החוזר ומשם להפתיע בזינוק להקת דגי פיתיון העסוקה בליקוט מזון בגוף המים. אם המים עכורים במידה מספקת יארבו בתוך זרם המים ע"י התחפרות בחול ומאחורי סלעים.

גומבר -יעדיף את אזור ראש הזרם החוזר ומשם ייכנס דרך צוואר הזרם לסרוק את התעלות בשחיה איטית ולתקוף באגרסיביות רבה כל מה ששוחה וקטן ממנו.

טרולוס -יחפש את מזונו בעיקר בראש הזרם או בבורות ותעלות עם מים צלולים יחסית. הדג מהיר ובעל יכולת שינוי כיוון מהירים המאפשרים לו לתקוף ממרחקים שונים.

דוראדו, אריען, טונה או אינטיאס לרוב יסרקו אזורים עם בורות או עומק משמעותי ואזורי 'ראשי זרם חוזר' ולרוב לא יעברו את קו שבירת הגלים ולכן פחות נגישים לדייג מהחוף יחסית לאחרים. הם מרבים לפעול בצוותים כדי לחסוך אנרגיה ול'טרגט' להקות דגים ולא דג בודד. חלק מהמרדפים אורך דקות ארוכות ועל פני מספר מאות מטרים.

ברקודה ומליטות -מעדיפות מעגנים ובורות מים עמוקים ולאו דווקא צלולים– דבר המאפשר תקיפת טרף מקרוב (גם בלילה).

דגים תוקפים במערכות האקוסיסטם הימי מהווים את ווסת גודל האוכלוסיה של דגי הפתיון באזור מסויים וחיוניים לקיום מערכת יציבה. במקרה של דגים פולשים אוכלוסית דגים ללא טורף טבעי מהווה איום לאקוסיסטם בהעדר יכולת הויסות.

דגים טורפים ניתן לדוג מהחוף ע"י ז'ירז'ור, דיג פתיונות, 'דיג על חי'…