בישראל קיים מספר המוערך במאות דייגים העוסקים באופן קבוע בפעילות דיג האסורה עפ"י החוק או בפעילות שאינה מוסדרת ברישיון. רוב השלל אינו משמש לצריכה פרטית אלא נמכר לחנויות דיג או קונים מזדמנים. מידת הנזק והיקפי השלל אינם ידועים אך מיעוט המידע עדיין לא מסיר את היבטי הסכנות.
שיטה זו כוללת שימוש ברימוני הלם ורימוני יד המושלכים למים, לרוב כשהחוף ריק מאדם. הדגים המתים צפים על פני המים והשלל נאסף ללא קושי. קיים בנוסף שימוש ברעלים משתקים או ממיתים במינונים שונים שכנראה נפוץ יותר בגלל הקלות של השגת החומרים המשמשים לפעילות והעדר הרעש הנגרם מחומרי נפץ.
דיג ברשתות
רשתות עמידה או הקפה אפשר למצוא בכל רגע נתון בחופים בנחלים ובתעלות מים מתוקים. פריסת הרשת מתבצעת באופן רגלי, בעזרת סירה ואפילו אבובים משודרגים בשילוב סנפירים או משוט. שלל 'מקצה פריסה ואיסוף' מוצלח נע לרוב סביב עשרות ק"ג של דגים כשחלקם, בגלל המיקום הקרוב או הצמוד לחוף צאצאים שלא הגיעו לבגרות. חלק גדול מהפעילות מתבצע צמוד לריפים ופתחי בריכות ולפעמים מלווה בהקמת רעש כדי להניס את הדגים לרשת.
דיג חנית ברובו הוא עניין ספורטיבי טהור המשלב דיג וצלילה חופשית ללא בלוני חמצן, דבר המאפשר 'פייר פייט' בין הדייג והדגים. ישנם דייגי חנית המשתמשים בציוד חמצן מתחת למים וכך נהנים מיתרון של זמן שהייה ארוך יותר המאפשר דיג ואיסוף שלל נרחב. חלק ממקומות הדיג נמצאים במרחק של עשרות מטרים מהחוף כך שניתן להגיע עליהם ע"י טילוף, חלק נעזרים בסירה כדי להגיע לאתרים מרוחקים יותר מהחוף. קיים קומץ דייגי חנית בעלי אישור לצלילה עם בלונים, כל השאר עוברים על החוק.
אומנם רוב הדייג העברייני הוא מסחרי במהותו, אך הגיוני לשער שאף אחד לא ממש מתעשר מהעניין -קילו דגי ים טריים נמכר בשווקים במחירים הנעים מ 20 ועד 150 ₪ לקילו ורובם של הדייגים העוסקים בפעילות לא חוקית או מוסדרת לא תופס שלל של עשרות קילו ליום.
במצב הנתון, דייג עבריני לא ידווח מרצונו על פעילותו והשלל לרשויות הדיג ולא על הכנסתו לרשויות המס מחשש לתשלום מיסים וכך מונצח נתח של פעילות דיג לא מדווחת ולעיתים הרסנית אותה יש לצמצם ע"י הפרדה ברורה בין פעילות מוסדרת לפעילות עבריינית שתגרום מצידה ענישה משמעותית.
קרא עוד
0 תגובות ↓
אין עדיין תגובות לפוסט זה, הייה הראשון להגיב.
השאר תגובה