הגברת מודעות ופעילות הסברה לגבי תחום הדיג בארץ אינה מלאכה פשוטה וקיימים מספיק אתגרים (בלי עין הרע) מתחומים שונים הנוגעים להצלחת המיזם והעלאת המודעות הציבורית לתחום.
מי יציל את הים שלי
תעשיית הדיג ה"טבעי" מהווה פחות מעשרה אחוז מכלל תצרוכת הדגים בישראל ובהיותה תעשיה קטנה וזניחה אין אינטרס פוליטי או מסחרי לאף גוף שיכול לדאוג לתחום הבלתי 'מתוקשר' וה'מיושן' הזה. התוצאה- התחום והנושאים הקשורים אליו ישירות נופלים בין הכיסאות.
בין הכיסאות
ישנם גופים האחראים על הדגה, גופים שאחראים על הטבע, גופים שאחראים על חופי הים, וגופים שאחראים על מניעת זיהום, פעולות אכיפה שונות ובכלל, הרשימה של התחומים הקשורים ישירות או בעקיפין לנושא ארוכה למדי. למרות המאמצים והמשאבים של כל הנוגעים לדבר ,כמדינה- איננו מצליחים לשמור על אוכלוסיות הדגים בים ובנחלים- והזמן עובר.
הזמן
רשויות אזוריות ותעשיינים ממשיכים לזהם את הים והנחלים ופוליטיקאים ממשיכים לאשר תוכניות מתאר לאורך החופים ודייגים מסחריים נואשים עקב השלל הזעום תופסים נקבות וצאצאי דגים בקרבת החוף ופוגעים בסביבה הימית. בינתיים הדגה הולכת ומתמעטת ואף אחד לא יכול להבטיח שעוד עשור (לדוגמא) יישאר בכלל משהו להציל.
מקורות מידע ונתונים
רוב המידע באתר זה מבוסס על מקורות מידע הזמינים באינטרנט, אך בנושאי דיג בארץ כמות ואיכות המידע המעודכן לא מספקת. לכן, קיים אתגר באיסוף ואיתור מקורות מידע מהימן המכיל עובדות ונתונים שניתן להסתמך עליהם.
עובדות או אגדות
מחקרים ימיים המתבססים על תצפיות ואיסוף נתונים דורשים ידע מוקדם, ציוד ימי מקצועי, זמן והרבה כסף. לכן, הגופים האקדמיים בארץ (וברוב העולם) העוסקים בחקר הדגה הטבעית ממעטים לבצע מחקרים מקיפים כנהוג בדיג מדגה.
במדינות רבות את מקור הנתונים העיקרי מספקים דוחות שלל דיג של דייגים מסחריים. ככל הידוע לנו, בארץ אין אכיפה או תקנים מתקדמים של רציפות, ואיכות דיווח, ובהעדר עדויות חותכות כל אחד יכול לטעון ההיפך הגמור ושמצב הדגה בארץ מעולם לא היה טוב יותר.
הוכחות נחרצות
חוץ מהנתונים הזמינים באינטרנט תוכלו למצוא בקלות חובבי דיג ודייגים מסחריים רבים המשוכנעים שהדגה בירידה, אך דייג שחושב שהמצב הולך ומשתפר משנה לשנה יהיה קשה מאוד 
לאתר. חלק מהדייגים חושב שהירידה מתונה והכמות מדלדלת לאורך עשרות שנים וחלק חושבים שהמדרון תלול בהרבה.
בכל אופן אני לא מכיר אף אחד שטוען שהמגמה הכללית הפוכה, ואם יש אחד כזה – שיקום. האתר תמיד יהיה פתוח להצגת מחקרים, עובדות ורשמים אישיים בעלי ערך.
בנוסף, חישובים ומודלים מדעיים של מומחים מרחבי העולם שהעריכו כמויות שלל ורמות פגיעה באקוסיסטמס ימייים נכשלו פעמים רבות בהבנה, במתן תחזיות וניתוח המציאות הימית.
קיים קושי ברתימת כלי תקשורת לנושא הסובל מ'העדר פוטוגניות' משווע והסיכוי לקבל אייטם כלשהוא במהדורת חדשות קלוש כי עורכי המהדורות אינם יכולים לצלם "אין דייג".
עורכי הרדיו גם הם כנראה מעריכים שאין דייגים מספיק רהוטים שמסוגלים לנהל שיחה מעניינת.
העיתונות ולמעשה כל מדיה תקשורתית פועלת בשוק תחרותי ולמרות השליחות שיש עם התפקיד העיתונאי יהיה קשה למצוא עורך עיתון מרכזי שיקדיש לעניין מקום בעמוד הראשון כשהמתחרים בוחרים לטפל בנושאים הרבה יותר עסיסיים. בנוסף, אפילו אם גוף תקשורת יספק סיקור לבעיה זה היה תמיד מנקודת מבט של 'פולקלור עממי' וילווה בשאלה האלמותית מהמערכון של הגשש.